<h1>לאוין לדעת הרמב"ן ששכח הרמב"ם בספר המצות</h1>
<h2>דף ט:</h2>
המצוה הי"ז שנמנענו גם כן שלא יחר בעינינו בתתנו צדקה לעניים ולא נתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו לפי שהוא ית' ישלם לנו הכל בכמה כפלים והוא אמרו ית' (ראה ט"ו) נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך י"י אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך. וזה גם כן זכרו בעל ההלכות (אות קצ"ב).
<h2>דף קל:</h2>
המצוה הי"ב שנמנענו בהנחילנו הבנים מהעביר הבכורה מן הבן הגדול אל יתר אחיו אבל ננחיל אותו פי שנים כמשפט הבכורה. והוא אמרו ית' (ר"פ תצא) לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים. ובגמר יש נוחלין (ק"ל:) אמרו לא יוכל לבכר את בן האהובה מה תלמוד לומר לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה יכול אף זה כן תלמוד לומר לא יוכל לבכר. ואל תחשוב שלא יהיה זה מניעה אלא שהוא דין מדיני הנחלות שילמדנו הכתוב שאין האב יכול להעביר הירושה ממנו ועל כרחו יירש פי שנים, אבל באמת מניעה היא שאם אמר האב במותו איש פלוני בני בכור לא יירש פי שנים או שאמר יקח הפשוט עם הבכור בשוה עבר על הלאו הזה. ואפילו באומר יירש פלוני בני נכסי דן ר' יוחנן בן ברוקא והלכה כמותו שיתקיימו דבריו במקום שאין בכור ויתבטלו במקום הבכור (שם. ורי"ף). ומפני מניעתו שמנעתו התורה מעשות כן דנו בו (שם קכ"ו:) כמתנה על מה שכתוב בתורה שלא יתקיימו דבריו. ומכל מקום עבר אהרמנא דרחמנא. וכל שכן אם אמר עליו שאינו בכור בכוונתו להפסיד ממנו הבכורה והורשנוהו אחריו כאחד מהם על פיו שכבר עבר על הלאו הזה והשלים מחשבתו הרעה. ולשון ספרי לא יוכל לבכר מלמד שאינו רשאי לבכר יכול לא יבכר ואם בכר יהא מבוכר ת"ל לא יוכל לבכר הא אם בכר אינו מבוכר. כי כשלא אמר הכתוב לא יבכר ואמר לא יוכל לבכר למד שאינו רשאי ושאינו יכול לדבר כן. וכן כל המקומות שבא בהן בתורה לא יוכל לעשות (במדבר כ"ב י"ח, כ"ד י"ג, דברי' י"ב י"ז, י"ו ה', י"ז ט"ו, כ"ב ג', י"ט כ"ט, כ"ד ד') כולם לשון מניעה ואיסור הן ואנקלוס תרגם בכולם לית לך רשו וכן בזה. והוא לשון לא ייעשה כן (ויצא כ"ט). והנראה שיש בזה עוד מצות עשה שאמר יתעלה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים. וגם זו מצוה שהוא חייב להכירו ולתת לו פי שנים. והנה המעביר בכורה מן הגדול עובר בעשה ולא תעשה. ושתיהן שכחן הרב. ואמנם אמר בדין הנחלות (מ"ע רמ"ח) שהיות הבכור יורש פי שנים הוא מכלל דין הנחלות. ואם יש בו מצות עשה מיוחד לו ואיננו כן בשאר האחים בודאי נמנה הוא לעצמו. ולא תחשוב שיהיה זה לאו הבא מכלל עשה בלבד אבל הוא מצוה להנחיל לו כן שיודיע אותנו מי הוא הבכור ויצוה עליו בבכורה. ואמנם שתתקיים המצוה בשתיקתו אם נודע בבכורה. ונראה שבעל ההלכות נזכר בזו המצוה שאמר בפרשיות המשלימות לו מצות עשה (אותיות מ' ונ"ה) פרשת נחלות ופרשת משפט הבכורה.
